בן יהודה ושמחה. נולד ביום ד' באדר א' תשי"א (10.2.1951) בכלכותא שבהודו והיה הצעיר בין שלושה אחים. בשנת 1965 עלתה משפחתו ארצה והתגוררה זמן מה בקיבוץ אפק, שם למדו בני המשפחה עברית. אחרי כן עברו לחיפה ויוסף למד בבית הספר התיכון המקצועי בקרית-שפרינצק. כעבור שנה עברה המשפחה לנהריה. שם עבר יוסף לבית הספר התיכון המקצועי "עמל" ולמד בו עד שסיים את לימודיו כטכנאי אלקטרוניקה. יוסף היה טוב לב ומוכן תמיד לעזור לכל חבריו בכיתה ובייחוד בהכינו אותם לקראת הבחינות. הוא הצטיין במקצועות האנגלית והאלקטרוניקה. הוא היה חבר טוב ודאג לזולת יותר משדאג לעצמו. הוא היה בעל מזג טוב ופנים מחייכות ומעולם לא הוציא מפיו מילה שיש בה כדי לפגוע ולא שמר טינה לאיש. הוא אהב לקרוא הרבה, להאזין לתקליטים ולצלם. תחביביו אלה הפכוהו למוקד משיכה חברתי. הוא השאיר אחריו מערכת סטריאו משוכללת מאד ולצידה - אוסף תקליטים מגוון ביותר.

יוסף גויס לצה"ל באוקטובר 1969, והוצב לחיל הקשר כטכנאי אלקטרוניקה. הוא שירת בפיקוד הצפון ובחודשים הספורים שהספיק לשרת הגיע לדרגת סמל, אך ביום ט' באדר תשל"ב (25.2.1972), נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה.

לאחר נפילתו הוצאה לאור חוברת לזכרו בשם "יוסי;" שמו הונצח גם בבית החולים "שערי צדק", על גבי לוח ברונזה.